השבת פרשת 'נשֹא' נפתחת בהמשך המִפקד של בני שבט לוי ותפקידיהם המיוחדים במשכן. בהמשך הפרשה מפורטים הקרבנות שהביאו נשיאי ישראל בעת חנוכת המשכן.

לאחר קריאת התורה נקרא כמידי שבוע פרק בנביא, בנושא שמקביל לנושא הפרשה. השבת נקרא בספר שופטים על סיפור לידתו של שמשון הגיבור, להוריו שהיו חשוכי ילדים. הנביא מתאר בפרוטרוט איך המלאך מתגלה תחילה אל האישה, ומאוחר יותר לבקשתה גם לבעלה 'מנוח', מבטיח להם שיוולד להם בן, מנחה אותם כיצד להתכונן ללידה וכיצד לגדל ולחנך את הילד. לאחר מכן מקריבים מנוח ואשתו גדי עיזים כקרבן לקב"ה, והמלאך עולה השמימה בלהב האש.

לאחר האירוע השמימי נבהל מנוח: "ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות, כי אלוקים ראינו". אשתו מרגיעה אותו ואומרת: "לוּ חפץ ה' להמיתנו, לא לקח מידינו עולה ומנחה, ולא הראנו את כל אלה".

למרות שמנוח ואשתו היו עדים ביחד לאותו גילוי אלוקי, הם הגיבו בצורה הפוכה- הוא פחד למות, ואילו היא התחזקה באמונה ובביטחון בקב"ה שיזכה אותם בפרי בטן.

השוני בתגובות שלהם, קשור ביתרון שיש לנשים בכל הקשור לאמונה בבורא. כח זה בא לידי ביטוי בהזדמנויות נוספות: ביציאה ממצרים- הנשים היו בטוחות בהבטחת הגאולה, ותוך כדי עבודות הפרך במצרים הכינו תופים לחגיגות השחרור- ובזכותן נגאלו בני ישראל ממצרים. גם בחטא העגל נכשלו הגברים, והנשים עמדו בניסיון וסרבו ליטול חלק בעבודת האלילים.

חז"ל מסבירים שגם בגאולה הקרובה וביאת המשיח- הנשים הן שתעמודנה בחזית האמונה, ובזכותן נזכה כולנו לצאת מהגלות.

מעובד על פי כתבי הרבי מחב"ד זצ"ל